פסק-דין בתיק ת"א 12443-08

עניינה של התביעה בתאונה מיום 20.6.07, שארעה לתובעת, ילידת 1946, עת הלכה בשטח ציבורי בשכונת פסגת זאב בירושלים ולטענתה, הידרדרה במדרגות, נפלה ונחבלה - בשל מפגע במדרגת אבן.

הנתבעת היא עיריית ירושלים (להלן: "הנתבעת" או "העירייה"). העירייה מצידה שלחה הודעת צד ג' למדינת ישראל (משרד השיכון) וזו הוסיפה ושלחה הודעת צד ד' - לחב' י. שומרוני חברה להשקעות ובניה בע"מ, חב' קבלנית אשר ביצעה בעבר עבודות באותו מתחם (להלן:"חב' שומרוני" או "החברה" או "הקבלן" או "צד ד'").

העירייה הודיעה שבחרה לא להפעיל פוליסת הביטוח ולפיכך נמחקה בהסכמה ביום 10.7.12, נתבעת 2, אשר לפי הטענה ביטחה את העירייה במועד הרלוונטי.

1.            בכתב התביעה נטען לאחריות העירייה, לבטיחות השבילים והמעברים בשטחה, מכוח היותה בעלת השליטה במקרקעין. כתוצאה מהנפילה נשברה כתפה הימנית של התובעת ואף נגרמו לה חבלות בברכיים ובשאר חלקי גופה. ממקום התאונה הובהלה התובעת לבית החולים הדסה הר-הצופים לקבלת טיפול רפואי, אשר במסגרתו, בין היתר, קובעה ידה הימנית. נטען לרשלנות הנתבעת ולהפרת חובות חקוקות הן מכוח פקודת הנזיקין והן מכוח פקודת העיריות.

2.            הנתבעת בהגנתה הכחישה אחריותה וטענה כי לא ניתן להתגונן בהעדר פרטים מדויקים אודות מקום הנפילה. לאחר שאלה הושלמו בהמשך ורק לאחר שניתנה הצעת ביהמ"ש לפשרה - בחרה כאמור הנתבעת להוסיף ולשלוח הודעת צד ג' אל מדינת ישראל (משרד השיכון). בהודעה נטען כי המדינה הייתה היוזמת, המתכננת והבונה של השכונה, לרבות מעבר המדרגות הרלוונטי. נטען עוד כי המדינה הייתה אחראית לשטח זה ולתחזוקתו גם במועד התאונה. בין השאר נטען לתכנון ו/או ביצוע רשלני.

3.             המדינה, היא כאמור צד ג', טענה בהגנתה כי העבודות במקום בוצעו ע"י קבלן מטעמה, ברם, מכל מקום, אלה החלו ביום 11.1.01 והסתיימו ביום 4.9. 03 . ממילא - אף בתוספת שנת הבדק, לא ניתן להטיל אחריות עליה בגין נפילה במדרגות שבשטח העבודה כאשר זו ארעה רק בשנת 2007. המדינה הוסיפה כאמור ושלחה הודעת צד ד' אל החברה הקבלנית שביצעה עבודות במקום, חב' שומרוני. צד ד' טענה מצידה בהגנתה כי ביצעה עבודות במקום ומסרה את העבודה לשביעות רצון המדינה ביום 4.9.03. אחריות החברה היא למשך שנת בדק, היינו עד ליום 4.9.04. הואיל והאירוע המתואר ארע כשלוש שנים לאחר תום שנת הבדק, נטען אף מצידה כי אין מקום שתהא צד בתביעה זו.

חוות דעת רפואיות:

4.            מטעם התביעה הוגשה חוות דעתו של ד"ר ויקטור רוט, אשר לאחר בדיקת התובעת ביום 27.10.08, מצא כי היא סובלת ממגבלת תנועות בכתף ימין בכל הכיוונים, המלווה בחולשה לאורך היד. כן התרשם מקיום צלקת מכוערת בברך המלווה במגבלה בתפקוד. לאור האמור העמיד המומחה נכותה של התובעת על 25% עבור הפגיעה בכתף ועל 5% נוספים בגין הצלקת.

5.            מטעם ההגנה הוגשה חוות דעתו של ד"ר שמואל וייס, אשר בדק את התובעת ביום 16.2.09. המומחה ציין כי כבר ביום 27.12.83, עובר לנפילה המתוארת, התלוננה התובעת בפני רופא המשפחה שלה על כאבים בכתף ימין, המקרינים לכל הזרוע, עם הגבלה בכל תנועות הכתף. התובעת טופלה בכדורים. פעמיים במהלך שנת 1985 פנתה התובעת לקבלת טיפול רפואי עקב כאבים בכתף שמאל. תלונות נוספות על כאבים באחת מהכתפיים היו גם בשנים 1993, 1995, 2002 ו-2006. ביום 19.3.95 נפלה התובעת באוטובוס ונחבלה בכתפיה. בדיקה הראתה כי טווח התנועה בכתפיים היה מלא. הוא לא מצא דלדול שרירים בכתף ימין אך הכיר בהגבלה קלה מאד בתנועות המגיעה כדי 10% נכות. בגין הצלקת לא הוכרה כל נכות. באשר לשאלת הקשר הסיבתי ציין המומחה כי לאור עברה הרפואי העשיר של התובעת יש לייחס 1/3 מהנכות לעברה, כך שכ-7% ייוחסו לתאונה הנדונה.

6.            לאור הפער בין חווה"ד שהוגשו מונה ד"ר אמיר השרוני, כמומחה מטעם ביהמ"ש בתחום האורטופדיה. המומחה ציין קיומם של שטפי דם בברכיים וסימני חבלה ללא שארית של כאב או מגבלה תפקודית. בכתף ימין סבלה התובעת משבר שלושה חלקים שהחלים באופן משביע רצון בטיפול שמרני, שלאחריו טופלה התובעת בפיזיותרפיה. התובעת שבה לעבודתה חודש וחצי לאחר הנפילה. כיום סובלת מכאב בכתף ומתלוננת על מגבלה תפקודית. בדיקת הברכיים תקינה ובכתף ימין מעט חריקות והגבלה קלה בטווח התנועה של הכתף. המומחה המליץ על נכויות כדלקמן:

100%      למשך חודש וחצי לאחר התאונה.

50%        למשך חודש וחצי נוספים

2.5%        נכות צמיתה עקב הפגיעה בכתף ימין לפי סעיף 41 (4)(ב) חלקי לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז- 1956.

מי מהצדדים לא ביקש לחקור המומחה ולמעשה הטענות הועלו על בסיס קביעותיו.

ראיות הצדדים:

7.            מטעם התביעה הוגש תצהירה של התובעת, בו שבה על טענותיה דלעיל והוסיפה כי ביום התאונה הייתה בדרכה לבתה, ברחוב יהודה אליצור, לרגל יום ההולדת של נכדתה. לדבריה לאחר התאונה תוקן המפגע. צורפו תמונות המקום לפני התאונה ולאחריה, וסומנו א'. עוד צורפו מפות בהן מסומן המעבר כשטח ירוק בבעלות עיריית ירושלים, סומן ב'. התובעת הצהירה כי עובר לתאונה הייתה פעילה ונמרצת ותפקדה באופן חופשי ומלא. החל משנת 2003 היא עובדת כמרכזנית בכנסת. מאז התאונה היא סובלת ממגבלות תנועה בכתף ימין ומכאבים בברכיים בעיקר מימין. מצבה מקשה עליה בביצוע פעולות יום-יומיות. התובעת נעזרת בבני משפחתה לביצוע מלאכות הבית ואלו סועדים אותה על בסיס יום-יומי בהיקף נרחב. נטען כי התאונה פגעה ביכולותיה הפיזיות ואף בזכותה להזדקן בכבוד. התובעת עובדת בכנסת מזה שמונה-עשרה שנים והחלה דרכה שם באגף המשק. צורפו תלושי שכר שסומנו ג', מהם עולים הנתונים הבאים:

עד חודש יוני 2007 השתכרה התובעת סך חודשי ממוצע (ברוטו) של כ-16,455 ש"ח (ר' נתונים מצטברים בתלוש אותו חודש).

בחודש יולי 2007 עמד שכר התובעת על סך של 15,090 ש"ח.

בחודש אוגוסט 2007 עמד שכר התובעת על סך של 9,534 ש"ח,